חוסן מנטלי “גרסת הצופים” ניתוח סקר

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

במהלך השבועיים האחרונים ביליתי כמו רבים אחרים באין ספור מפגשי זום. המפגשים שלי מטבע הדברים נסובו סביב עולם האימון המנטלי ומפגשים מקצועיים עם עמיתים בניסיון לתכנן את אירועי הספורט ליום שאחרי. עולם ה ZOOM אליו קפצנו תוך דילוג מרשים על תקופת הסתגלות טכנולוגית מייצר מציאות שונה ומרתקת ופתח הזדמנות בלתי נתפסת לניהול כמעט שגרתי של העבודה כשאתה מצויד בפיג’מה. אבל לצד היתרון הטכנולוגי והעסקי אינני יכול להתעלם מהעובדה שהחום האנושי, המגע והשיח הבלתי אמצעי חסרים לי. אחרי עשרות שעות מול המסך, חד הממדיות מציקה ואתה חש געגוע בלתי נתפס לדבר האמיתי.

לאחר ששמעתי מאות אנשים בפגישות אחד על אחד ובמפגשים מרובי משתתפים, “יצאתי לבדוק” באופן עמוק יותר את היבט “החוסן המנטלי” בימים אלו ולהבין מה  עובר עלינו וכיצד אנחנו בוחרים להתייחס לתקופה המאתגרת. 

נתונים: לסקר השיבו 319 איש, 48% מהם נשים 52% גברים. 20% בגילאי 50+, 54% בגילאי 40+ היתר בגילאי 25-40.

כמאמן השאלה הראשונה עליה ביקשתי לקבל תשובה הייתה: מה הוא חוסן מנטלי?התשובה הנפוצה ביותר בקרב המשיבים הייתה: “היכולת להתמודד עם אתגרים בלתי צפויים”, ניגע בנושא בסיום.

מכאן עברתי לסדרת שאלות הנוגעות להתמודדות האישית, משפחתית של הנשאלים ולמידת ההרגלים כמו גם הדרכים בהם הם מתנהלים בימים אלו של חוסר וודאות, כאשר אני לוקח את המשפטים השכיחים הנפוצים בתקשורת “אנחנו עם חזק” וכדומה, אני מופתע לגלות כי “לשם שינוי” התקשורת מדייקת. נתוני הסקר הפתיעו גם אותי ולא פעם. קדימה מתחילים.

ההיבט הכלכלי תעסוקתי

ההשפעה הכלכלית ניכרת בכל סוג של שאלה והנתונים מציגים מצב בו רק 8% אינם חשים כלל “איום כלכלי” על מצבם, מהצד השני 32% חרדים מאד למצבם ו 60% נמצאים בחששות אך עדיין לא מגדירים זאת כחרדה. במקביל 37% העידו כי הם מתכננים לשנות את תחום עיסוקם מזה בו הם עוסקים היום. במענה לשאלה “מה המטרה הגדולה שלכם היום”? 48% ספרו כי הם עוסקים בתכנון היום שאחרי (העסקי), 20% רק מבקשים לעבור את זה כלכלית בשלום ו 28% כלל אינם מתייחסים לנושא ומטרת העל שלהם היא להישאר בבית ולהישאר בריאים.

מקורות לחץ

ביקשתי לבחון מעבר להיבט הכלכלי את “המקורות” והמשפיעים היוצרים תחושת לחץ בקרב הנשאלים, 26% העידו כי התקשורת והחדשות יוצרים אצלם תחושת לחץ, 26% העידו כי הם בלחץ ממשי מהמצב ללא קשר לצפייה בחדשות ו 28% ציינו כי הם מושפעים מהלחץ אותו משדרים בן/בת הזוג. זהו נתון משמעותי המשקף את הלחץ הנוצר מעצם השהות “הכפויה” יחד, מנתון המשקף כמעט 30% מהנשאלים לא ניתן להתעלם. נתון מפתיע היה ביחס לתחושה שמשדרים הילדים, 68% העידו כי הילדים אינם בלחץ, מבינים את הסיטואציה ואינם משדרים אותות מצוקה חריגים. הנתון כאמור משקף את תשובות הנשאלים בסקר בלבד. בסוגיה זו נסיים עם כך ש 32% מאשרים כי הם מושפעים מאווירת הלחץ מעצם השהייה הארוכה בתא המשפחתי.

היבט חברתי וכללי

כפי שאנו יודעים עם ישראל אוהב את הקרבה האנושית, ללא ספק מדברי הנשאלים עולה הגעגוע לקרבה הפיזית עם אנשים מחוץ למעגל המשפחתי וקיים רצון לחזור לשגרה, לא פחות מ 68% מהנשאלים אישרו כי העמיתים לעבודה חסרים להם! נתון מדהים ביחס לעובדה שחלק לא קטן מאתנו עוסק ביום יום השגרתי “בקיטורים” אודות העובדים בסביבתו, הכל ככל הנראה שאלה של מצב והשקפה ובזמן מחסור אנחנו חשים געגוע למה שבימים כתיקונם לא פעם מטריד אותנו, בשאלה על ההתמודדות עם הלחץ ענו הנשאלים באופן הבא: 58% בוחרים לעסוק בספורט בכדי להפיג את הלחץ, 21% בוחרים בצפייה בסרטים/תוכן ומספר זהה בוחר במוסיקה, סה”כ 67% העידו כי הם בתחושה של שליטה בלחץ האישי וחשים חוסן אל מול המצב. הנתון המדהים ביותר הוא כי 61% ענו שהשימוש ב ZOOM מאפשרת להם שחרור מלחץ ועושה להם טוב!

הרגלים

הנושא האחרון עליו נשאלו בסקר היה הרגלים, השאלה הראשונה הייתה בנושא העסוק בספורט, 44% העידו כי הם ממשיכים בפעילות ספורטיבית בהתאמה למצב אך אינם מוותרים עליה (נתון זה מתיישר לטעמי עם הנתון הקודם על ההתמודדות עם הלחץ) לספורט ישנה השפעה ישירה על הורדת הלחץ והוא מסייע להפיג מתחים ולהסיח את הדעת. בנושא האכילה רק 20% העידו כי הם חשים עליה משמעותית בהרגלי וכמויות האכילה שעה ש 52% חשים שהם אוכלים יותר אבל לא בהגזמה. השאלה האחרונה התמקדה בעולם הרשתות החברתיות והמסכים, אם לחלקנו הייתה תחושה ערב “הקורונה” כי חלקן איבד רלוונטיות הרי שכמות התעבורה מוכיחה את ההפך וכך גם תשובות הסקר, לשאלה האם אתם מתייחסים לתגובות על הפוסטים שלכם ענו 68% כי יענו לכל תגובה, 36% ציינו כי תגובות הנוגדות את העמדות שלהם מטרידות או מרגיזות אותם. עוד עולה כי 12% מבלים למעלה מ 8 שעות מול המסכים השונים ו 68% עושים זאת לפחות 4 שעות ביום.

לסיכום אתייחס לשני היבטים, הראשון הוא לניתוח הכולל של נתוני הסקר, מניתוח התוצאות עולה כי הרוב הגדול חש עדיין בשליטה, מצליח למצוא את הדרכים להפיג לחץ ואפילו מצליח לשמור על שגרה מסוימת והרגלים, בד בבד שיעור הולך וגדל חש את הלחץ הכלכלי דבר המשפיע גם על העיסוק בעתיד והחשיבה על שינוי תחום העיסוק. ללא ספק הנקודות האחרונות צפויות להתחדד ולהתחזק ככל שימי הבידוד יתארכו, אז גם צפויה יותר השפעה של התא המשפחתי ולחצים אחרים.

“טיפים” לחיזוק החוסן המנטלי

חוסן מנטלי הוא אכן הדרך שלנו להתמודד עם “הלא נודע” והבלתי צפוי. חוסן מנטלי במהותו הוא מרכיב מולד, אך היתרון הגדול הוא כי ניתן לגבש ולחזק חוסן מנטלי באמצעות עבודה מסודרת ועקבית ובאמצעות מעבר מאמונות למעשים.

בכדי לשפר את רמת החוסן המנטלי עלינו ראשית להתרכז במה שבשליטה שלנו, אנחנו צריכים להפריד בין הדברים שאינם בשליטתנו (כמו הקורונה) למה שבשליטה שלנו (לדוגמא: תכנון ההוצאות האישיות, חשיבה על תכנון העתיד, ניהול השגרה). בנוסף עלינו ללמוד להשתחרר מפרפקציוניזם. פרפקציוניזם טוב לשלב התכנון, אותו שלב בו אנחנו מכינים את העסק החדש, הרעיון או אפילו יוזמים את “השיחה” עם בן/בת הזוג, עלינו להפנים כי מהרגע שהסתיים שלב התכנון, הרי שהדברים כבר אינם רק בשליטה שלנו וכאן המקום להרפות ולבצע התאמות. 

כלים נוספים לחוסן מנטלי נעוצים בהתנהגות ובהרגלים, עלינו לעבור למוד חשיבה המאפשר לנו קודם כל לקבל את עצמנו כפי שאנחנו. החיים הם לא שחור או לבן, העובדה שהיום הצלחתי בגדול במשהו  אינה הופכת אותי “למושלם והגדול ביותר” בדיוק כמו העובדה שאם נכשלתי היום בדבר מה אינה הופכת  אותי “ללוזר חסר תקנה”, היכולת לייצר חוסן אישי מתבססת על ההבנה שאני הוא מה שאני ואפילו על כך שאני אוהב את עצמי (ולא ממקום של אגואיזם) אלא ממקום של קבלה.

התובנה הזו מסייעת להתמודד עם מצבים קיצוניים משאירה אותנו מאוזנים ולא מנטרלת אותנו בכל פעם שבמקום לקבל חיזוק קבלנו ביקורת. וכאן מתחבר ההיבט הנוסף, ביקורת.

חוסן מנטלי נמדד ביכולת שלנו לקבל ביקורת גם מהמעגל הקרוב לנו ביותר (ממנו בד”כ אנחנו מצפים רק למחמאות ונפגעים שבעתיים אם קבלנו ביקורת) וגם מהמעגלים הרחוקים. התובנה שהדעה שלי היא שלי ודעה אחרת אינה מפחיתה משלי אלא היא פשוט דעה אחרת, או אפילו דעה המגיעה ממקום של דאגה (מעגל קרוב) הנה שלב משמעותי בגיבוש החוסן המנטלי האישי והיכולת להתמודד. הדבר תקף שבעתיים בימים אלו שעה שאנחנו מציפים את הרשתות בפוסטים, מצפים לתגובות (בעיקר לייק) ולפעמים מגלים “התנגדות” או דעה הפוכה.

ולסיום אתייחס שוב לספורט. כן ספורט, ספורט ספורט.

ספורט הוא אולי “התרופה ללא מרשם” הטובה ביותר שאפשר להציע לכל מי שרוצה לחזק את הצד המנטלי. ספורט מחייב אותנו בהתמדה, עבודה, לוחות זמנים, עמידה ביעדים, כוח רצון ומניע לביצוע.  אך מעבר לספורט או לכלי כזה או אחר, היכולת לייצר חוסן מנטלי היא עניין של החלטה. החלטה לשינוי “במיינדסט” החלטה לעבור ממצב פסיבי לאקטיבי, ליזום ולעשות! כנאמר בסרט הטוב הרע והמכוער: “If you want to shoot, shoot. Don’t talk”

האמור בכתבה מתבסס על נתוני המשיבים לסקר בלבד. האמור בכתבה אינו בא להחליף תהליך “אימון מנטלי” והוא מוגש כחומר למחשבה.

הירשמו לניוזלטר

קבלו עדכונים ומאמרים ישירות למייל שלכם!

מוזמנים לחקור עוד

אימון מנטלי לספורטאים ומצבי משבר

לעשות.

אודות

שמי גדי דקל, מאמן מנטלי לספורטאים ולהתמודדות עם משברים, בעשרים וחמש השנים האחרונות אני עוסק באימון, ניהול, שיווק והפקה של אירועים תוך התמקדות באירועי ספורט, ליווי ספורטאים, קידום פרויקטים ויזמות בספורט.

תחומי פעילות העולם המנטלי ועולם הספורט

רשתות חברתיות

פוסטים אחרונים

דילוג לתוכן